סיכום מדבריו של מריו, ורגס יוסה , הסופר הפרואני, זוכה בפרס נובל לספרות לשנת 2010
חברה בלי ספרות היא חברה שנגזרה עליה ברבריות רוחנית ושאפילו מסכנת את חירותה.
הספרות היא אחת הפעילויות השכליות הבסיסיות והחיוניות ביותר, דבר שאין לו תחליף ביצירתם אזרחים בחברה מודרנית ודמוקרטית, חברה של בני אדם חופשיים.
ההתפתחות העצומה של המדע והטכנולוגיה היא המנוע של הקידמה. אבל יש לה גם תוצאות שליליות, משום שהיא מנטרלת אותן תכונות אינטלקטואליות ותרבותיות שמאפשרות לנשים ולגברים לחיות יחד, לתקשר, לחוש סולידריות.
פתגם ישן מזהיר: אל תתמקד יתר על המידה בענף ובעלה שמא תשכח שהם חלק מעץ, ואל תתמקד יתר על המידה בעץ שמא תשכח שהוא חלק מיער. מודעות לקיומו של היער יוצרת תחושת כלליות ושייכות, שמלכדת את החברה ומונעת ממנה להתפורר לאינספור יחידות סגורות בתוך עצמן. ההסתגרות של אומות ושל יחידים מייצרת פרנויה והזיה, עיוותים של המציאות שמולידים שנאה, מלחמות, ואפילו רצח עם.
ספרות היתה ותמשיך להיות, כל עוד היא תתקיים, אחד המכנים המשותפים לכל החוויה האנושית, שדרכו יכולים בני אנוש לזהות את עצמם ולשוחח זה עם זה, יהיו אשר יהיו מקצועותיהם, חייהם, מיקומם התרבותי והגיאוגרפי ונסיבותיהם האישיות. הספרות איפשרה ליחידים להתגבר על ההיסטוריה: כקוראים של סרוונטס, של שייקספיר, של דנטה ושל טולסטוי אנו מבינים זה את זה מעבר למרחבי החלל והזמן, ומרגישים את עצמנו כמי ששייכים לאותו מין, כי מתוך היצירות של הסופרים הללו אנחנו לומדים מה משותף לנו כבני אדם, מה נשאר משותף לנו בתוך כל השוני שמפריד בינינו. אין דבר שמיטיב לגונן על האדם מפני סכלותן של דעות קדומות, של גזענות, של פלגנות דתית ופוליטית ושל לאומנות מאשר האמת ששבה ומופיעה בכל ספרות גדולה: שבני האדם מכל האומות ומכל המקומות שווים אלה לאלה, ושרק אי-צדק זורע ביניהם אפליה, פחד וניצול.
אין מי שמיטיב מן הספרות להראות לנו את עושר המורשת האנושית. קריאת ספרות טובה היא חוויה מענגת, כמובן, אבל היא גם חוויה שמלמדת אותנו מי ומה אנחנו, בשלמות ובחוסר השלמות האנושית שלנו, שמספרת על הפעולות שלנו, חלומותינו ורוחות הרפאים שלנו, לבדנו ובמערכות יחסים עם זולתנו, בדימוי הציבורי שלנו ובפינות החבויות של תודעתנו.
הבדיון אינו קיים רק כדי לחקור היבט יחיד של הקיום. הוא קיים כדי להעשיר באמצעות הדמיון את מכלול החיים האנושיים שאי אפשר לבתרם או לצמצמם לשורה של סכמות או של נוסחאות בלא שייעלמו כליל. זו משמעות אמירתו של פרוסט כי "החיים האמיתיים, מוארים וגלויים לעין כל, החיים האמיתיים שנחיו עד תום, הם הספרות". הוא דיבר על הרעיון שבזכות הספרות החיים מובנים יותר וטובים יותר. ושכדי לחיות את החיים באופן מלא יותר יש לחיותם עם אחרים, ולשתף בהם אחרים.
